רעיון ההכנסה הבסיסית האוניברסלית, או באנגלית UBI (ראשי תיבות של Universal Basic Income), נשמע כמעט דמיוני ואפילו קצת מפחיד. כל אדם, ללא קשר לעיסוקו, הכנסתו או מעמדו החברתי, יקבל מדי חודש סכום קבוע מהמדינה – רק על עצם היותו אזרח. אין מבחני הכנסה, אין טפסים ואין בירוקרטיה.
הרעיון הזה, שעד לא מזמן נשמע כאוטופי, הפך בשנים האחרונות לאחת ההצעות הכלכליות המדוברות בעולם, במיוחד בעידן שבו הבינה המלאכותית והאוטומציה מאיימות לשנות את שוק העבודה מן היסוד.
איך הכול התחיל: מהפילוסופים של המאה ה- 18 ועד למנכ״לים של חברות הייטק
הרעיון של הכנסה בסיסית אינו חדש. כבר במאה ה- 18 הציע הפילוסוף תומאס פיין (Thomas Paine) בבריטניה להעניק לכל אזרח "דיבידנד לאומי" מקרקעות המדינה, כדי להבטיח קיום מינימלי לכל אחד. אחריו, במאה ה- 20, דיברו על הרעיון כלכלנים כמו מילטון פרידמן (Milton Friedman), שהציע גרסה דומה בשם “Negative Income Tax” – מס הכנסה שלילי, המעניק כסף למי שהכנסתו נמוכה מסף מסוים.
אבל רק בעשורים האחרונים, כשהעולם ראה איך הטכנולוגיה מחליפה עובדים בקצב מסחרר, קיבל הרעיון רוח גבית של ממש. מנכ״לים כמו אילון מאסק (Elon Musk), מארק צוקרברג (Mark Zuckerberg) ואפילו סם אלטמן (Sam Altman) דיברו בעדו, אך רובם מזהירים מאותו תרחיש: כשמכונות ובינה מלאכותית יעשו כמעט הכול, מה יעשו כל שאר האנשים ?
למה צריך UBI ? הפחד מאוטומציה וחרדה כלכלית
הדיון על UBI צובר תאוצה עם כל התקדמות טכנולוגית משמעותית. מהפכת הרובוטים במפעלים, חנויות אוטומטיות, רכבים אוטונומיים, ומעל הכול – הבינה המלאכותית הגנרטיבית. כולם יוצרים חשש ממשי שאנשים רבים יישארו בלי עבודה או עם הכנסה לא מספקת.
המטרה של UBI היא לספק רשת ביטחון כלכלית שתאפשר לכל אדם לחיות בכבוד ובלי פחד יום-יומי. התפיסה היא פשוטה: אם המדינה תבטיח הכנסה קבועה לכל אזרח, אנשים יוכלו לבחור בעבודות משמעותיות יותר, להשקיע בלימודים, ביזמות או ביצירה ולא להיתקע במשרות זמניות רק כדי לשלם שכר דירה.
אילו מדינות כבר אימצו את ה- UBI ?
על אף שהרעיון עדיין רחוק מיישום רחב היקף, כמה מדינות כבר ניסו אותו. חלקן בהיקפים מצומצמים, אחרות בניסויים לאומיים של ממש.
פינלנד – הראשונה באירופה
בשנת 2017 השיקה פינלנד ניסוי שנמשך שנתיים, שבו 2,000 מובטלים קיבלו מדי חודש 560 אירו ללא תנאים. התוצאות הראו שהמשתתפים חוו עלייה ברווחה הנפשית והביטחון העצמי, אך לא נרשמה עלייה משמעותית בשיעור התעסוקה. כלומר, רובם לא חזרו לעבוד.
קנדה – ניסוי שהופסק מוקדם מהצפוי
בעיר אונטריו בקנדה הושק ניסוי שבו כ- 4,000 אזרחים קיבלו הכנסה קבועה, אך הניסוי הופסק לאחר שנה בעקבות חילופי שלטון. גם כאן המשתתפים דיווחו על שיפור משמעותי באיכות החיים, אך לא הספיקו להתקבל נתונים כלכליים ארוכי טווח.
ארצות הברית – ניסויים עירוניים
בעיר סטוקטון שבקליפורניה העניקה העירייה 500 דולר בחודש ל- 125 תושבים בעלי הכנסה נמוכה. הניסוי הראה תוצאות מעודדות: המשתתפים דיווחו על ירידה בלחץ נפשי, עלייה ביציבות התעסוקתית ועל שיפור ברווחה החברתית.
איך זה אמור לעבוד בפועל ?
במודל התאורטי, כל אזרח יקבל סכום חודשי קבוע, לדוגמה: 1,000 דולר, בלי קשר לשכרו או מצבו. הכסף יגיע מתקציב המדינה, באמצעות מיסוי חדש על חברות ענק, אוטומציה, מס מקוון או מס יסף (מס עשירים).
התומכים טוענים שהכסף יחזור לכלכלה: אנשים יוציאו יותר, עסקים יפרחו והצריכה תמריץ צמיחה. המתנגדים אומרים שזה פשוט לא ריאלי, כי מדובר בהוצאה תקציבית ענקית שעלולה למוטט מדינות.
היתרונות של UBI:
- חיסול העוני – UBI יכול להבטיח רמת חיים בסיסית לכולם. אפילו סכום קטן יכול להוציא מיליוני אנשים ממעגל העוני.
- ביטחון פסיכולוגי וחברתי – הידיעה שיש לכם הכנסה קבועה, גם אם תאבדו את עבודתכם, מפחיתה לחץ נפשי, חרדה וחוסר ודאות.
- פשטות ובירוקרטיה – במקום עשרות תוכניות רווחה, סבסודים ומבחני הכנסה – יש תשלום אחד, אחיד וברור.
- עידוד יצירתיות ויזמות – אנשים רבים טוענים ש- UBI יאפשר להם לקחת סיכונים – לפתוח עסק, ללמוד מקצוע חדש או להשקיע ביצירה.
החסרונות של UBI:
- עלות עצומה – במדינה כמו ארצות הברית, הענקת 1,000 דולר בחודש לכל אזרח תעלה טריליוני דולרים בשנה. אפילו עם מיסים חדשים, מדובר באתגר תקציבי כמעט בלתי אפשרי.
- חשש מירידה במוטיבציה לעבודה – יש החוששים שברגע שאנשים יקבלו כסף "בחינם", הם יבחרו לא לעבוד – דבר שעלול לפגוע בפריון ובכלכלה כולה.
- אינפלציה – אם כולם יקבלו כסף נוסף בחינם, ייתכן שהמחירים יעלו בהתאם, כך שההשפעה החיובית תישחק מהר.
- אי שוויון – חלק מהכלכלנים טוענים ש- UBI דווקא יעמיק פערים, משום שהעשירים לא זקוקים לו. העניים הם אלה שיקבלו אותו, אך הם ייאלצו להתמודד עם עליות מחירים ומסים עקיפים.
האם UBI באמת ייצא לפועל ?
השאלה הגדולה היא לא אם הרעיון הגיוני וצודק, אלא האם אפשר בכלל ליישם אותו. בעולם שבו בינה מלאכותית מסוגלת לכתוב קוד, לעצב, לנהל קמפיינים ואפילו ליצור מוזיקה וסרטים, הצורך במודל חדש של כלכלה אנושית הופך לנחוץ מתמיד.
גם ממשלות מתחילות להבין את זה. ארגון העבודה הבינלאומי (ILO) והאו״ם דנים כיום במודלים חדשים של "רשת ביטחון גלובלית" ומדינות כמו גרמניה ויפן בוחנות פיילוטים נוספים. ייתכן שבעשור הקרוב נראה יישומים ראשונים, לא של UBI מלא, אלא של הכנסה חלקית המתמקדת באזורים או בקבוצות מסוימות.
במובן מסוים, UBI הוא לא רק תוכנית כלכלית, אלא רעיון פילוסופי על איך נראית חברה מודרנית כשהעבודה כבר לא הכרחית לקיום. אם רוב המשימות האנושיות יעברו לבינה מלאכותית ולמכונות, נצטרך לחשוב מחדש על מושגים כמו “פרנסה”, “ערך” ו- “מעמד חברתי”.
תומכי הרעיון רואים ב- UBI מהפכה חברתית שתשחרר את האנושות ממרוץ ההישרדות. המתנגדים מזהירים מפני תלות ממשלתית ואובדן זהות מקצועית. אבל דבר אחד בטוח – הדיון הזה מונח בראש סדר העדיפויות במדינות רבות.
