ביקורת: אלדן רינג – תאמינו להייפ

את הטריילר הראשון למשחק קיבלנו אי שם לפני כשלוש שנים, חודש לאחר שידור הפרק האחרון של משחקי הכס, והתזמון לא היה יכול להיות אידיאלי יותר. בזמנו, כל העולם כמעט הבין את גודל הפוטנציאל היצירתי הגלום בג'ורג' ר.ר. מרטין ועולם הגיימינג כבר התחיל לפתח ציפיות ולהזיל ריר על המחשבה של שיתוף הפעולה עם הידטאקה מיאזאקי, נשיא חברת הפיתוח היפנית FromSoftware. למי שלא מכיר, הסטודיו הזה הביא לנו את סדרת המשחקים דארק סולס (Dark Souls) ומשחקים נפלאים אחרים כמו סקירו (Sekiro), ובלאדבורן (BloodBorne) שכבר קיבלו כל כך הרבה הערכה והכרה בעולם הגיימינג, שיש כבר סגנון משחק שקרוי על שמו – "סולס-לייק" (Soulslike).

האווירה במשחקי סולס היא שזורקים אתכם למים העמוקים אבל אתם עם יד קטועה ומדממת, מוקפים בכרישים והיבשה הכי קרובה אליכם נמצאת מאות קילומטרים מכם. אתם כבר מבינים שאתם הולכים להיות מאוכזבים ומתוסכלים, אתם תרצו לשבור את השלט לפחות גזיליון פעמים, אבל תמיד תחזרו לעוד. ככה זה העולמות של מיאזאקי, אם הג'וק נכנס בכם, אתם שבויים לנצח ותמיד יהיה לכם מקום בלב למשחקים האלה. הרי למשחקי סולס צריך אורך רוח מסוים, זה לא לכל אחד. אני אגדיל ואומר שלרוב הגיימרים זה לא מתאים. סולס זה כמו אנשים שרצים מרתון באופן חובבני. חוץ מהם ואנשים כמוהם שממש נהנים מזה, כל שאר העולם חושב שהם מזוכיסטים ולא מבינים את הריגוש שמעורב בלרוץ כל כך הרבה.

הניסיון שלי במשחקי סולס עד היום הוא אמנם רק עם המשחק בלאדבורן (Bloodborne) שאותו כבר כמעט סיימתי, אך המסר בכל המשחקים בסגנון הזה הוא זהה והמסר הוא שאתם הולכים למות, והרבה! כמה הרבה אתם שואלים? אז תחשבו עם עצמכם מה לדעתכם נחשב למות הרבה פעמים, ותכפילו אותו, גם אז אני בספק שתהיו קרובים למספר האמיתי.

אז מתחילים..

כראוי לכל משחק RPG בעולם פתוח (משחקי תפקידים), כאן אתם תוכלו לבחור מבין שלל דמויות שכל אחת מהן מתמקדת בסגנון אחר. יש לא מעט אפשרויות, כמו שימוש בקסמים, ירי מטווח רחוק עם חץ וקצת או שימוש בנשקים לטווח קרוב כמו חרב או גרזן. אני בחרתי את הדמות של הסמוראי שבורך ביכולות לחימה מרובות מטווח קרוב וגם מרחוק. ובואו, זה סמוראי, מי לא רוצה להיות סמוראי.

למזוכיסטים הדגולים ביותר ששולטים בעולם הסולס, מחכה הדמות Wretch. הדמות זו מתחילה ללא שום יתרון או יכולת. אתם כמעט עירומים ורק חתיכת בד מכסה את האיזורים המוצנעים ואתם צריכים לבנות את הדמות שלכם מאפס.

מנגנון בניית הדמות הוא מאוד מוכר ולא פורץ דרך יותר מידי. תצטרכו להרוג מפלצות וכך תצברו נקודות שבאמצעותן תוכלו לשדרג את היכולות של הדמות. ככל שתתקדמו ברמות, כך תצטרכו יותר נקודות כדי לעלות מרמה לרמה. כלומר, בשלבים הראשונים תצטרכו רק כמה מאות נקודות לעלות משלב 3 לשלב 4, אבל בין שלבים 42 -43 תצטרכו כבר עשרות אלפי נקודות.

באלדן רינג משתמשים ברונות (Runes) כדי להעלות את הרמה של הדמות שלכם. בתרגום חופשי, רונות זה סוג של כתב חרטומים עתיק או שברי אבן/עצם שעליהם יש כיתוב מסויים (בכל כתבה תלמדו משהו חדש, מה יש ?). ככל שתהרגו מפלצות קשות וחזקות יותר, כך תקבלו יותר רונות. כדי לעלות ברמות, אתם צריכים לעצור לנוח בנקודות גרייס (Grace) לאורך המפה ששם ניתן לבצע מספר פעולות "מנהלתיות" אחרות, כמו סדר בציוד שלכם ולימוד כשפים חדשים. בנוסף, הנקודות הללו מפוזרות לאורך המפה וניתן לעשות אליהן Fast Travel כמעט בכל שלב במשחק (ואני שם דגש על הכמעט, כי אם אתם במערה או בעיצומו של הקרב האפשרות מבוטלת) ולחסוך את הנסיעה/הליכה לשם. ניתן לזהות את נקודות הגרייס דרך האור הצהוב והזוהר שבולט מהן, אך לאחר שתעצרו שם, הנקודות גם יופיעו לכם במפה.

אבל רגע ! הבטחתי לכם שתרצו לשבור את השלט, נכון ? אז קבלו את זה – לא תוכלו לשמור את המשחק מתי שבא לכם. אם אתם מתים, אתם חוזרים לחיים בנקודת גרייס האחרונה שעצרתם בה. עכשיו אתם צריכים להתמודד שוב עם אותן מפלצות שהרגתם ואסור לכם למות, אחרת הרונות שניסיתם להציל, יאבדו לנצח (פה זה החלק שאתם שוברים שלט).

מצד שני, קשה לתאר את הסיפוק שמקבלים כשמצליחים לחסל בוס מסויים שניסיתם לחסל במשך כמה שעות או אפילו ימים. על אחת כמה וכמה אם עשיתם את זה לבד, כי המשחק מאפשר לכם לשחק עם חברים או שחקנים אחרים אונליין ולצרף אותם אל עולמכם. אתם יכולים לשוטט איתם בעולם הפתוח ובעיקר לשתף פעולה כדי שיחד תוכלו להביס בוסים קשים במיוחד. חשוב רק להבהיר שככל שאתם מצרפים יותר חברים ליחידה שלכם, רמת הקושי של הבוס ושאר האויבים תעלה בהתאם.

אז מה חדש אצלך מיאזאקי

כפי שהבנתם, המשחקים של מיאזאקי הם מאוד ייחודיים וגם מאוד איכותיים. אבל שום דבר לא מושלם ותמיד אפשר לחדש ולשפר, או לנסות לפחות. אז החידושים שנוספו למשחק שלא נראו עד היום בכל משחקי סולס-לייק הם לא מעטים וחלקם מאוד מבורכים. הייתי אומר שמיאזאקי שאב השראה ממשחקים גדולים אחרים כמו פאר קריי (Far Cry) שבו היינו מגיעים למחנה שרצינו לכבוש, אך קודם היה עלינו לנטרל אזעקה כדי שלא יזמינו לנו תגבורת. ניתן לראות גם נגיעות של השראה ממשחקים כמו Days Gone או Red Dead Redemption שבהם אנו משתמשים בכלי רכב (אופנוע או סוס) כדי להגיע ממקום למקום.

באלדן רינג אנו יכולים להשתמש בסוס קסום שבא והולך בנקישת אצבע. אתם יכולים להיעזר בו כדי להימלט מקרבות או אפילו כדי ליצור לכם יתרון בקרב. אני באופן אישי מאוד אוהב להשתמש בו כי במשחקי עולם פתוח אני מעדיף לשוטט ולאסוף דברים לאורך הדרך ואם הנופים ברקע נראים טוב (וכאן הם נראים פנומנליים) אז זה בכלל מבורך.

הייתי נכנס יותר לעומק אבל…

המשחק הזה הוא עולם ומלואו, אי אפשר לסכם אותו במאמר אחד כי הוא מכיל כל כך הרבה מידע והמון מחשבה הושקעה בכל פרט ופרט כדי שנוכל ליהנות ממשחק שיודע לפרוט על המיתרים הרגישים של קהל הגיימרים שלו. מצד אחד הוא מעצבן אותך, מצד אחר הוא מרגש אותך, מצד נוסף הוא נותן לך תחושה שאתה כישלון ובזבוז של חמצן וברגעים אחרים שאתה הווינר הכי גדול שעולם הגיימינג פגש. לדעתי, אחד הדברים שיותר שאבו אותי אל תוך המשחק זה הקטע שלא משנה לאן אתה הולך, אתה תמיד בכיוון הנכון ותמיד תשרת מטרה מסוימת.

אתה יכול לעקוב אחר הזרקור של המשחק שנותן לך הכוונה מסוימת לאן צריך ללכת, אבל בדרך אתה יכול למצוא טירה ולחקור אותה שעות. אתה יכול לשוטט בעולם בלי מטרה ואתה יכול לצוד כבשים מתגלגלות במשך חצי שעה כי צריך להתחמש בחיצים. את החיצים אנו יוצרים באמצעות העצמות של החיות השונות שמשוטטות לאורך המפה. ניתן כמובן ליצור עוד שיקויים או דברים אחרים שעוזרים להתקדם במשחק. לא משנה מה תעשה, זה תמיד יועיל לך ויקדם אותך. התחברתי לזה מאוד ואני חושב שזה אחד מסודות ההצלחה של המשחק.

בשורה התחתונה, מדובר על משחק שסוף סוף מצדיק את הציפיות העצומות שהיו ממנו. אחרי האכזבות הגדולות שספגנו בחודשים האחרונים מבאטלפילד 2042 וסייברפאנק, כיף לגלות שפעם באף פעם אנו זוכים לראות יצירת פאר שמצדיקה כל טריילר וכל הייפ הכי מוגזם שנכתב עליו.

אני נהנה מכל רגע אבל באותה נשימה מבין את כל מי ששיחק בזה ואחרי שעה מחק את המשחק, כי זה באמת לא לכל אחד. אז תכינו את עצמכם למאות שעות של הנאה אדירה וכמובן רגעים מתסכלים עוד יותר, כי זה חתיכת מסע.